<h1>המאורות — ביצה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[ביצה ז' ע"א] בדק בקינה של תרנגולים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת, בידוע דמאתמול אתילידא, דקיימא לן כל שתשמישו ביום נולד ביום ולא בלילה, ומאי ניהו תרנגולת. ואע"ג דבדק מערב יום טוב, אימר לא בדקה יפה יפה. ואע"ג דבדק יפה, אימר יצאתה רובה מערב יום טוב וחזרה הואי, ומותרת ביום טוב. ודוקא בדאיכא זכר בהדה, אבל ליכא זכר בהדה, כיון דספנא מארעא בליליא אפשר דילדה בליליא. ועד כמה, כל דשמעא קליה ביממא אפילו עד שתין בתי. אי איכא נהרא לא עברה, וכן אי איכא מצרא. ואי איכא מברא עברה. ודוקא בדק, אבל לא בדק אימר מאתמול הואי. ואע"ג דאמרינן לעיל ספק יום ספק חול אסורה דהוי ליה דבר שיש לו מתירין. התם בשלא השכים, אבל בשהשכים מותרת, דאע"ג דספנא מארעא היא, לא שכיחא דילדה בליליא, ואמרינן אימר מאתמול הואי. וכי תימא בדק נמי נימא אימר יצאתה רובה וחזרה הואי, יציאת רובה וחזרה לא שכיח.
<h2>דף כז.</h2>
[ביצה ד' ע"ב] עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביום טוב משום הכנה, ואם נשרו מן הדקל ביום טוב אסור להסיקן בפני עצמן ביום טוב, דהוו להו נולד, ואסרי ליה רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש. אבל אם נשרו מן הדקל ביום טוב לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן, ואע"ג דמהפך בהו כיון דרובה היתירא נינהו הנך בטלו ברובה ובהיתירא קא מהפך. ואע"ג דקיימא לן אין מבטלין איסור לכתחלה, הני מילי איסורא דאורייתא אבל איסורא דרבנן מבטלינן ליה לכתחלה. ואע"ג דקיימא לן דכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואפילו בדרבנן, והני עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב דבר שיש לו מתירין הן דהיום אסורין ולמחר מותרין, הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורייהו. והא דקיימא לן דבדרבנן מבטלין איסור לכתחילה, הני מילי היכא דליכא למגזר משום דאורייתא, כגון עצים שנשרו מן הדקל וכגון חלת חוצה לארץ, אבל היכא דאיכא למגזר משום דאורייתא, כגון שמנו של גיד שהוא איסור מדרבנן ואיכא למגזר משום גיד דאורייתא, וכגון קרום שעל הטחול דאיכא למגזר משום שעל דד הטחול שאסור מן התורה. בכי האי גוונא אין מבטלין איסור לכתחילה. וכן כתב הראב"ד באיסור והיתר. וכן נראה מסוגיא דמסכת חולין [צ"ז ע"ב] גבי הנהו אטמאתא דאימלחן בגידא דנשיא וכו'. וכלאי הכרם בחוצה לארץ שאסורין מדרבנן, איכא לעיוני אם מדמינן להו לחלת חוצה לארץ ומבטלין לכתחלה, או דילמא כיון שאיסורן חמור אף בהנאה אין מבטלין, השלמה עד כאן. ולי היה נראה דודאי מבטלין, שהרי מסקינן בפרק קמא דקידושין [ל"ט ע"א] דמקילין בהו, דיורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד, ורבנן מספקי אהדדי לכתחילה ואכלי. וכן פסק רבינו בהשלמה התם. ואני שאלתי לו והשיב לי דאפשר כיון דאמרינן שלא ילקוט ביד, אי שרינן ליה לערב לכתחילה ולבטל איכא למימר דהוי כלוקט ביד. וצריך עיון. ומצאתי שגם הראב"ד נסתפק בזה באיסור והיתר שלו. והר"מ [פט"ו מהלכ' מאכלות אסורות הכ"ו] נראה שדעתו לפרש דכי אמרינן דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה, דוקא שכבר נתערב האיסור עם ההיתר אלא שאין בהיתר ששים או רוב לבטל האיסור, בענין זה הוא שמבטלין לכתחלה ומוסיף עוד עד ששים בהיתר לבטל האיסור שנתערב שם. אבל לכתחלה, שיערב האיסור שהוא בעין ויכול להפרישו (עם) [מן] ההיתר, אסור אפילו בדרבנן. ונראין דבריו, מדאמרינן הכא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור. טעמא דלתוך התנור, שאוסרין את התנור שהוא היתר שאינו יכול לסלקן משם ביום טוב משום טלטולי, משום הכי שרינן בכי האי גונא לרבות עליהן עצים מוכנים במקומן ולהסיקן, הא לאו הכי לא שרינן להסיקן במקום אחר ואפילו על ידי ביטול. מיהו הא דחלת חוצה לארץ צ"ע לסברא זו, דהא התם מבטלין לכתחלה אותו איסור כיון שהוא בדרבנן ואע"פ שהוא בעין. ונראה לומר דשאני חלה שהיא מותרת לכהן, וכדי שלא תלך לאיבוד שרינן ליה לבטלה ברוב. ומיהו מעשים בכל יום ששורפין אותה ולא שרינן לערבה לכתחלה עם שאר העיסה ולבטלה ברוב. [ואפשר לומר] דכיון דחלת [האור אין לה שיעור] ובמשהו [סגי לא נהגו לבטולי וטפי עדיף שישרפוה]. ובערלה וכלאי הכרם היו מקילין לספוקי אהדדי לכתחלה ולמיכל, לפי שהרבה מחכמי הגמרא היו נוטים בזה להיתר שאינו נוהגין כלל אפילו בדרבנן בחוצה לארץ, כדאיתא בשלהי פרק קמא דקדושין.
[ביצה ח' ע"ב] שחט צפור מערב יום טוב אין מכסין דמו ביום טוב, גלגל עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב, בחלת חוצה לארץ, שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב, ואפילו ליתנן לכהן בו ביום. מיהו יכול לייחד ככר אחת או פרוסה אחת לזוית אחת שיפריש מאותה פרוסה במוצאי יום טוב ויאכל השאר ביום טוב, דחלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, והני מילי דטבילי מאתמול, אבל פירי דטבילי האידנא, כגון שגלגל עיסה ביום טוב מפרישין ממנה ביום טוב ויהבינן ליה לכהן.
